יש אמונות בחיים שלנו שהפכו לאקסיומות, עד שמגיע מישהו שמוכיח שהיא לא אקסיומה. זוכרים שפעם חשבו בני האדם שכדור הארץ שטוח? ככה האמינו עד שהגיע מישהו שאמר שהוא בכלל עגול או ליתר דיוק, בצורת כדור הפחוס בשני קטביו. ומה אם הוא בעצם כן שטוח? וכוח הכבידה? האם יש כוח כבידה? יש הוכחה להימצאותו של כוח הכבידה?
אם תפשפשו במדע תגלו שלא ממש. כבידה היא תוצאה של עיקום המרחב-זמן, ועדיין מרבית בני האדם מאמינים שיש כוח כבידה.
והמציאות שלך: האם היא פרטית שלך או שהיא משותפת? אם היא משותפת, איך אותו האירוע יעורר אצלך תחושות שונות מאשר אצלי? אם היא לא משותפת, איך זה שאני ואתה רואים ומסכימים שהדבר העצום הזה מלא מים הוא ים?
מהי אם כך המציאות שלנו ואיך היא קשורה לאנרגיה בכלל ולזו שלך בפרט?
ההקדמה הזו נכתבה על מנת להזמין אותך לפתוח את ערוצי הקליטה ולהתוודע אל אחת ההכרות החדשות בעולם התודעה ודרכה לגלות איזה כוח יש לך לשנות את המציאות שלך, בכל רגע ורגע.
הייתכן שהמציאות שלך היא כולה האנרגיה הפרטית שלך?
הכרה ש 'כל מה שמתגלם בעולמי כמציאות חיי מורכב מהאנרגיה הפרטית שלי', מהווה פריצת דרך תודעתית ברחבי הבריאה. מעטים מודעים לה או מכירים בה, אולם ישנה קבוצת נשמות חלוציות, שנחשפה לא מזמן לקיומה של הידיעה שכל שיש הוא האנרגיה שלי, שהיא אינסופית והיא נוצרה כדי להעניק לי שירות מלא במהלך התגלמויותיי על פני צירי הזמן והחיים השונים.
משמעות הידיעה הזו היא שלכל אדם ישנה מציאות חיים שמורכבת אך ורק מהאנרגיה הפרטית שלו.
את המידע הזה חשף לאחרונה אדאמוס ובעצם זרק פצצה במונחים תודעתיים קוסמיים. מיד עם חשיפתה החלו להתעורר שאלות של הגיון כגון: אם כך הדבר, איך אפשר להסביר את העובדה שלמשל, קבוצת אנשים שצופה במשחק כדורגל רואה את אותו האצטדיון, את אותם השחקנים ואת אותם המהלכים? איך היא שומעת את אותם הקולות במגרש?
הכירו: מציאות מרובדת
מסתבר שכל אדם חווה את מציאות חייו בכמה רבדים.
ישנו הרובד הכללי, שהוא הרובד הקבוצתי, בו מתקיימת מציאות קבוצתית או כללית. הרובד הקבוצתי מורכב מסוג של 'תוכנה' קיבוצית או 'קבוצת כללים מוסכמת' שמאפשרת לכולם לקלוט ולפענח מבנים גשמיים ומופשטים פחות או יותר באותו אופן.
לדוגמה: כיסא ייתפס בעיני כל אדם בעולם, כרהיט המשמש לישיבה. השמיים יהיו מרחב כחול מעונן ואוורירי שנמצא למעלה והאדמה היא בסיס תחתון מוצק חום/מצופה צמחיה שעליו אנו חיים ומתהלכים.
בצד הרובד הזה, קיים רובד נוסף: הרובד האינדבידואלי – סובייקטיבי. ברובד הזה מתקיימת מציאות פרטית בה אדם יחווה התנסויות מסוימות באופן אישי וייחודי על בסיס תודעתו שלו. קרי, עולמו הפנימי ומערכת האמונות והפרשנויות שלו.
ההבנה של הדינמיקה הזו לא פשוטה כלל ובאופן טבעי מעוררת שאלות והתנגדויות שנשענות על 'האמיתות' שהושרשו בנו מזה דורות.
התנגדות כבודו! איך בדיוק עובד המנגנון הזה שכל האנרגיה שיש היא פרטית שלי?
אחת השאלות שעולה כשמקשיבים לרסיס המידע הזה נוגעת בחוויה הרגשית שיש לאנשים במערכות יחסים ומתייחסות לריקון והתמלאות האנרגיה. מכוון שלא כולם מזהים אותן כהשפעה של תבניות אנרגטיות נמחיש באמצעות דוגמאות של תבניות אנרגטיות והאופן בו הן מקבלות ביטוי התנהגותי במערכות יחסים.
התבנית האנרגטית: שאיבה אנרגטית/זלילת אנרגייה של האחר.
המופע ההתנהגותי במערכת יחסים: תביעה בלתי פוסקת לקבל תשומת לב באופן קיצוני ואינטנסיבי מהסובבים.
התבנית האנרגטית: מחיקה אנרגטית
המופע ההתנהגותי במערכת יחסים: הסכמה לספק לנזקקים התובעים תשומת לב וחיזוקים אינסופיים עד כדי תחושה של התרוקנות הסוללה הפנימית.
התבנית האנרגטית: שליטה אנרגטית של אדם אחד על אחר.
המופע ההתנהגותי במערכת יחסים: כפייה התנהגותית, הצרת מרחב הבחירה וחופש התנועה ובכלל כל המסורות המדברות על עין הרע / קללות/ כישופים /דיבוקים ועוד מרעין בישין.
יתרה מזאת, אדאמוס טוען : שכל התבניות הללו הן אשליה. לא ניתן באמת לשאוב אנרגיה של אדם אחד ולהטעין באמצעותה את הסוללה של אדם אחר. בלתי אפשרי לעשות מניפולציה על אנרגיה של אדם ללא הסכמתו ו/או לשלוט בה באמצעות אנרגיה של אדם אחר.
לאור קיומן של התבניות האנרגטיות שאנחנו מכירים אל מול טענותיו של אדאמוס, נדמה שמתקיים פרדוקס. מצד אחד אנחנו מכירים את המופעים ההתנהגותיים האלה (הם נוכחים בחיינו) ובה בעת, הן אינם קיימים, בלתי אפשריים?
העתקות אנרגיה - שכפול מציאות
ביום בהיר אחד התשובה לשאלה הזו הגיעה אלי כהשראה. מדובר בהעתקה מוסכמת של אנרגיה. לא שאיבה, לא גניבה, ולא שליטה, אלא העתקה הדדית. כולנו מעין מכוני העתקות של מפות ותבניות אנרגטיות.
מה זה אומר?
זה אומר שהאנרגיה שלי יכולה לשכפל אנרגיה של מישהו אחר, בהוראתי המודעת או בהסכמה שבשתיקה (כברירת מחדל, לא מודעת). העתקת ושכפול אנרגיה הוא התהליך היצירתי המאפשר לכולנו לראות את אותם דברים סביבנו.
התודעה שלנו גם היא משכפלת את המשמעות המוסכמת של הצורות והסמלים המופיעים במרחב שלנו ובנו – ומגלמת אותה כמציאות הפרטית שלנו.
בנוסף, גורם תהליך ההעתקה והשכפול לאנרגיה שלנו להיות מושפעת מאנרגיות אחרות: מאנרגיה של אחרים, מרישומי תודעה וממידע שצרוב ורוטט בתודעה ולכן באנרגיה של האחרים שנמצאים במעגלים סביבנו.
מהותי לזכור שהאנרגיה היא תמיד האנרגיה הפרטית שלנו והיא מסוגלת לחקות או לשכפל היבטים או מבנים אנרגטיים של אחרים, אלא שהיא עדיין שלנו ולא של אחרים.
מהמיקרו אל המאקרו
קריון אומר שרגע לפני שד.נ.א משתכפל הוא "שואל" את התודעה שמחוברת אליו: "להעתיק אותי בדיוק כמו שאני עכשיו או לבצע שינויים?"
כל עוד התודעה של האדם, אצלו מצוי הד.נ.א. העתיד להשתכפל, לא תשתנה או לא תבחר בשינוי, מה שיבוצע בפועל זו ההגדרה בברירת המחדל. דהיינו, העתקת המצב האנרגטי-פיזיולוגי הקיים כפי שהוא, שוב ושוב ושוב, על פי התוכנה (התודעה) הישנה.
ד.נ.א גם הוא חלק מהאנרגיה הפרטית שלנו ולכן כיוון שידוע שבקוסמוס, המיקרו פועל על פי אותם עקרונות של המקרו ולהיפך, אני (הכותבת) מאמינה שגם האנרגיה הכוללת העצומה שלי, רגע לפני שהיא מממשת עבורי מציאות היא שואלת אותי: "האם תסכימי שאעתיק דפוסים דומים לקיימים אצלך, מאנרגיה של אחרים?"ככל שלא תתקבל תשובה חד משמעית מהעצמי האנושי תבוצע ברירת המחדל, קרי, תתבצענה העתקות ו/התאבכויות של גלי אנרגיה תואמים, מאחרים.
מה יקבע אילו מפות אנרגטיות תשוכפלנה אל תוך האנרגיה הפרטית שלנו?
התשובה היא: המצוי בתודעה שלנו ברגע ההעתקה או השכפול. במילים אחרות, בכל רגע ורגע המפה האנרגטית של כל אחד מאיתנו מבטאת את מפת התודעה הפרטית שלנו ויכולה לשכפל ולהעתיק אל תוכה תבניות של אנרגיות חיצוניות שתואמות לאותה תודעה.
האם תהליך השכפול הוא בלתי נמנע? האם הוא גזירת גורל?
אני מאמינה שלא. כשאדם מגיע לריבונות תודעתית ולריבונות על האנרגיה שלו (והופך למאסטר), הוא בוחר אם ומה לשכפל לתוכה. המאסטר למעשה מכיר את האנרגיה ומבין את מערכת היחסים בין תודעה לאנרגיה. חומר הגלם של המאסטר הוא אנרגיה חופשיה. חופשיה מקיטוב, כבלים תודעתיים, קארמה, דרמה, שליטה וכל סוג של מגבלה ואמונה. העדר כל אלה מאפשר לו לחיות ולממש מציאות שופעת ונינוחה.
אגב התודעה הקולקטיבית מהווה שכפול של תודעות ואנרגיות מכל מרחבי וזמני הקיום האנושי. היא בתורה, משפיעה על מפות אנרגטיות פרטיות, שמשכפלות מתוכה מבנים ואמונות.
למעשה אפשר לומר שהתודעה הקולקטיבית היא מכון ההעתקות הגדול ביותר בכדור.
האם יש אישוש מדעי לתיאוריית השכפול האנרגטי?
מה יש למדע לומר שיתמוך בתיאוריית השכפול האנרגטי המוצגת?
במדעי הנוירולוגיה קיימת תופעה שנקראת 'נוירוני-מראה' שהיא אחת התגליות המדעיות המסעירות בעשורים האחרונים.
בפשטות, "נוירוני מראה הם תאים במוח שמגיבים גם כשאנחנו עצמנו עושים פעולה מסויימת וגם כשאנו רואים אחר העושה אותה. הם נקראים כך משום שהם "משקפים" פעולות של אחרים".
במאמר מדעי האמפטיה מציינים כי "המשמעות של הגילוי הזה על המין האנושי היא אדירה, לפחות על פי חלק מהחוקרים בתחום. אחד מהם הוא ויליאנור רמצ'נדרן מאוניברסיטת סן דייגו בקליפורניה, מחוקרי המוח המובילים בעולם כיום. "נוירוני המראה", כתב במאמר מפורסם שעסק בנושא, "יעשו לפסיכולוגיה מה שהדנ"א עשה לביולוגיה: הם יספקו מסגרת מאחדת, ויעזרו להסביר מגוון של יכולות מנטליות שעד כה היו מסתוריות ולא נגישות לניסויים". בין היתר טען רמצ'נדרן שנוירונים אלה יסבירו את היכולת האנושית לאמפתיה עם אחרים, את היכולת לחקות אחרים וללמוד מהם ואולי אף את מקור השפה האנושית."
על הקשר בין תודעה או דפוסים מוכרים לנוירוני מראה (העתקה) נכתב שם " להזדהות עם המוּכּר". כשרקדני בלט צפו במופע קפוארה, נרשמה בנוירוני המראה שלהם פעילות מוגבלת בלבד. כשצפו במופע בלט – הנוירונים השתוללו. ההצלבה הזו פעלה גם כשבדקו את תגובות המוח של אמני קפוארה. מכאן שהמוח מפרש פעולות מוכרות טוב יותר מפעולות זרות"
צבי עצמון במאמרו "תאים של אמפתיה" כותב כך:" נחזור לנוירוני-המראָה עצמם, אלה שזוהו במישרין, ולהתלהבותו של רמצ'נדרן מהם. לדעתו תאי עצב אלה ממלאים תפקיד חשוב ורחב-הֶקף יותר מזה שמייחסים להם כרגיל החוקרים. טענתו היא כי לא זו בלבד שהם מהווים את הגשר המקשר בין תנועות ידיים והבעות פנים לבין התקשורת המילולית האנושית, שהם מעורבים בפיענוח מחשבותיו וכוונותיו של הזולת, שפעולתם קשורה לתחושת אֶמפטיה כלפי רגשות הזולת, ושמכל אלה נובעת גם חשיבותם הראשונה-במעלה של תאי-מראה ליכולות החברתיות המובהקות של המין האנושי, אלא שנוירוני-מראה חשובים גם לכושר הלימוד של האדם, לתחכומו ולקיומה של תרבות. אכן, זאת יש להודות: תרבות היא במידה רבה חיקוי של מעשי הזולת. אם מישהו מתנהג בצורה מסוימת והדבר מגביר את נטייתך לעשות אותן פעולות של זולתך, הרי שמדובר בתהליך חברתי-תרבותי, למשל בתיפוף, בזמרה, בריקוד – ובדיבור.
ולבסוף, ההקשר החברתי של אותם תאי-מראָה הנוטים לפעול ולהפעיל על-פי פעולת הזולת: האם אין הם בחזקת אותו מצע, אותו מדיום, שבו נקלטים ה"מֶמים" של ריצ'רד דוקינס ומועברים כעין גֶנים של תקשורת ושל מבעי תרבות ומופצים מאדם לזולתו, ממוח למוח?"
יש עוד המון תוכן במרשתת בנוגע לנוירוני מראה ,אותי זה מספק מה איתכם?
מה עומד בבסיס הטענה ששאיבה אנרגטית מאדם אחר היא אשליה?
על בסיס ההכרה שכל שיש הוא האנרגיה שלנו, הלכה למעשה לא ניתן לערבב אנרגיה שאינה שלי, בתוך השדה ובמציאות שלי. מתוך שכך, בלתי אפשרי 'לקחת' אנרגיה מאדם אחר (עם / ללא רשותו) ומנגד, בלתי אפשרי שאחרים ייקחו ממני אנרגיה (עם/ללא רשותי) ויעבירו אותה אל השדות והגופים שלהם. טכנית-זה לא יעבוד.
מה שכן אפשרי זה להעתיק ו/או לשכפל תבנית אנרגטית של אדם אחר ולהשתמש באיכויות הצרובות בהעתקה הזו, באמצעות האנרגיה הפרטית. שוב, זה אפשרי רק בהסכמה מודעת או לא מודעת שלנו, לצרוב על גבי חומר הגלם הפרטי – על גבי האנרגיה הפרטית – תבנית אנרגטית שיש אצל אדם אחר ולהיפך.
ההעתקה / שכפול עשויים לעורר חוויה תחושתית של חוזק או התרוקנות, תלוי בדפוס ששוכפל.
אם כך, מהי 'שליטה' שרבים כל כך מנהלים את חייה מתוך ניסיון להרוויח אותה במערכות היחסים?
שליטה היא השיום לתחושה של התעצמות אנרגטית כתוצאה מניהול ואחיזה, לכאורה, בכוח חיים / באנרגיית חיים / בגופים (פיזיים/מנטליים/אנרגטיים) חיים – שאינם שלנו.
אם נצא מנקודת הנחה שאין לאדם אפשרות לנכס אליו או לאחוז באנרגיה של א.נשים אחרים, אלא כאמור, רק לשכפל אותה, במודע או כברירת מחדל (מוסכמת) לא מודעת, נובע מכך ששליטה היא אכן אשליה.
הבשורה כאן היא שאיש אינו באמת שולט באיש. אין כוח חיצוני שיכול באמת לקחת מאיתנו את האנרגיה הפרטית שלנו, אשר כשמה כן היא: פרטית וייחודית לנו.
ברגע שמאפשרים למידע הזה להיטמע בחיי היום יום, קצרה הדרך לעצור את מחול ההאשמות במצבי קונפליקט וחיכוך במערכות יחסים, בכלל זה במערכת היחסים הפרטית, ביננו לבין עצמנו.
כל שיש הוא האנרגיה, האנרגיה שלך.
נגזרת ההכרה הזו מחד, מחזירה אותנו אל אחריות אישית על כל שקורה במציאות הפרטית של כל אחד ואחת מאיתנו. מאידך גיסא, מאירה את העוצמה הכבירה שיש לכל אחד ואחת לעצב את המציאות שלו, באמצעות האנרגטית הפרטית שלו והבחירה המודעת בהעתקה / שכפול אוטומטיים או לחילופין בבחירה מודעת לא להסכים להעתקה ולשכפול ולקודד תבניות אנרגטיות שתומכות במימוש המציאות הרצויה.
פינגבק: פחות אבל עוד כואב | איך לעבוד ולהקל על כאב |
פינגבק: פחות אבל עוד כואב | איך לעבוד ולהקל על כאב | קרן כהן
פינגבק: הצעה לעבודה תודעתית בעקבות התאבדותו של ארז ארג'ונה כרמל | קרן כהן