אני כותבת כאן לא מעט על הכמיהה לאהבה, על הרצון למצוא זוגיות חדשה או לשפר זוגיות לא מיטיבה.
יש נושא אחד בתוך הקונטקסט הזה של שיפור והעצמת מערכת זוגית מיטיבה שעדיין לא נגעתי בו כלל, ומכיוון שקרה דבר שהשאיר אותי בפה פעור לנוכח עוצמתו ויופיו כאחד, החלטתי לשתף אתכם הפעם מנקודת מבט אחרת.
הנושא הוא: המחיר שהילדים משלמים כשהם גדלים בבית בו מתקיימת זוגיות לא מיטיבה.
כאשר 'לא' מטפחים את הזוגיות, כאשר חיים בזוגיות שיש בה מתח וריבים יומיומיים קטנים שייתכן ואפילו "התרגלתם אליהם" כחלק משגרת יומכם (כן, ממש ככה), יש לזה מחיר עצום. ואתם לא היחידים שמשלמים אותו.
המחיר שהילדים משלמים
המחויבות שלנו לזוגיות מיטיבה, לא מתקיימת רק במישור הזוגי, כלומר בינינו ובין בני ובנות הזוג שלנו. היא מגלמת בתוכה גם את ה- well being, את האחריות לטוב הגבוה של ילדינו שצופים בנו מהצד, סופגים את הרטטים האנרגטיים שאנחנו משדרים במרחב (באמצעות המחשבות, המילים והמעשים), ולוקחים איתם כצידה לדרך לחייהם הבוגרים, את אוסף הזיכרונות והחוויות שנוצרים בבית שלנו, שלהם, הבית שאנחנו יצרנו עבורם.
הדינמיקה במערכת היחסים הזוגית נחרטת בנפש הילדים ומעצבת את תפיסת עולמם בנוגע למערכות יחסים.
העדות שלהם לאופי היחסים בין ההורים – לתגובות המילוליות וההתנהגותיות שמוחלפות בין ההורים, לנימה שבה נאמרות מילים, לקיומן או העדרן של מחוות אהבה (שלא לדבר על אהבה בפני עצמה) – מעצבת את מערכת התפישות והאמונות שלהם שבבוא העת מעצבת את איכות מערכות היחסים שלהם. אבל לא רק.
הנוכחות היומיומית שלהם במרחב שבו מתקיימים באופן קבוע יחסים שיש בהם מתח, ניכור, נפרדות, אלימות (בכל דרגה ובכל סוג), קצרים בתקשורת, וויכוחים ומריבות בשגרה מגבשים בתוכם חוויה פנימית שפעמים רבות עשויה להביא את הילדים לקצה משל עצמם, החל מהסתגרות דרך התקפי חרדה וסימפטומים פיזיים בגוף, וכלה בזעקות לעזרה בצורת התאבדות.
מקרה שהיה, כך קרה. סיפור אמיתי שממחיש את דבריי בצורה הטובה ביותר.
בני גיל-לי ביקר באתר "סטיפ" אתר של שאלות ותשובות של גולשים ברשת.
באחד הימים הוא נתקל בשאלה הבאה:
ההורים שלי רבים על בעיות קטנות, כל כך קטנות, והם עושים מזה ריב ענק, אני כבר מזמן ניתקתי רגשות, אבל נמאס לי לשמוע אותם. באלי פשוט לקחת וויפ, או לא אכפת לי מה, ולעשן, להירגע עם המוזיקה שלי, ועם העשן סביבי. אני מפחדת ליפול לזה, אבל אני מרגישה שאני חייבת. אני לא יודעת כבר מה לעשות.
לפני שאני כותבת את תשובתו של גיל-לי אל הילדה, אני רוצה שנעצור לרגע מול המילים של אותה ילדה. שלוש שורות שמסכמות הכל.
כשאני קראתי את זה לראשונה, הצטמררתי, מכיוון שהבנתי עד כמה קל לנו לשכוח במרוצת החיים את ההבטחה שהבטחנו לילדינו אי שם בתחילת הדרך שלנו הן כמשפחה והן כזוג. להבטחה הזאת קוראים אהבה, והיא לא מסתכמת ב"לאהוב אותם", את הילדים, אלא בלייצר סביבם מרחב אוהב, בטוח ומאפשר.
כשאנחנו מסתכלים על הדברים מנקודת המבט הזאת, לא נוכל לפספס את הקריאה הפנימית להיטיב ולשפר את הזוגיות שלנו, כי היא לא פחות מאוכל, מים, חיבוק עבור ילדינו. כי היא המחויבות הגבוהה ביותר שלנו עבורם.
והנה מה שגיל-לי ענה לילדה (ומיותר לציין שאני עולצת בתוכי על הבגרות ההבנה והחוכמה שהוא הפגין כאן):
"את תראי שאם באמת תתכווני לזה ותאמיני בזה, יהיה שינוי"
"אז ככה לי התמזל מזלי ויש לי אימא שמטפלת בבעיות שיש לאנשים. אימא שלי עובדת עם אנרגיה משמע היא עובדת עם שיטות להזיז את האנרגיה בגוף כך שמצבך ישתפר.
אני לא יודע את כל השיטות כי זה מסתבך מאוד אבל אני יודע את הבסיס והבסיס לא פחות טוב. אז לשיטה הזו קוראים הו'אופונופונו (את לא פחות מוזמנת מלחפש בגוגל וביוטיוב בשביל עצמך {כנראה שתמצאי שם את אמא שלי}.
אוקי … אז האופונופונו בנוי מארבע מילים/משפטים ,
תודה , אני אוהב אותך ,אני מצטער/ת ,סליחה
הרעיון הוא כזה:
א.' פשוט כשאת במצב רע , בלחץ או בכל מצב לא טוב אחר, גם במצבים של לחץ טוב או דברים טובים אפשר לעשות את זה , את פשוט אומרת לעצמך בלב את המשפטים ופשוט חוזרת עליהם עם הכוונה שהמצב ישתפר ממש עם הידיעה שיהיה יותר טוב.
ב. שזה קצת יותר " עבודה" (לא באמת ) את ממש מתכווננת למה שאת רוצה "לרפא " (לא מצאתי מילה טובה יותר, אולי לטפל ) את אומרת לעצמך ככה לדוגמא על המצב שלך:
על כל מה שבי שגורם לי שאני ארגיש רע בגלל המצב עם ההורים שלי , תודה אני אוהבת אותך אני מצטערת סליחה.
וככה את אומרת לך את זה כמה פעמים ואז את יכולה פשוט לעבור קצת להגיד אותו דבר על משהו אחר (זה גם לא באמת חייב להיות רק את לדוגמא: על כל מה שבי שגורם להורים שלי ולריב ולהשפיע עלי תודה אני אוהבת אותך אני מצטערת סליחה ) וככה לחזור על זה גם.
בין לבין אני אוהב גם פשוט להגיד את המשפטים לבד בלי כל המשפט הגדול , את יכולה לשחק עם זה איך שאת רוצה .
עכשיו, את תראי שאם באמת תתכווני לזה ותאמיני בזה יהיה שינוי , אולי לא אצל ההורים שלך אבל אצלך. אני אגיד מראש זה לא שינוי מידי יענו עשי היום ומחר הכול טוב, זה תהליך שלך עם עצמך, אבל אם תתמידי אני בטוח שהכול ילך טוב ואני תמיד כאן בשבילך לדבר ואני תמיד אשמח לעזור
(רק שתכירי אותי אם כן תרצי לדבר , אני גיל-לי עוד שניה 16 (חודש ) ותכלס תמיד אוהב לעזור לאנשים )
נ.ב. סורי שזה נשמע קצת כאילו פרסמתי את אמא שלי לפחות ככה לי זה נשמע , פשוט היא תכלס מי שלמדתי את זה ממנו ומי שאני חיי את זה איתו והיחידה שאני מכיר שמלמדת את זה 🙂
האחריות הרוחנית כלפי הילדים
בדיוק כמו שחשוב לכולנו שילדינו יהיו מטופחים, יאכלו אוכל בריא, יילמדו ויתפתחו באופן המדויק להם, כך עלינו להזין את הרוח שלהם ואת חייהם בחוויית ביטחון, אהבה, תקשורת, חמלה, אכפתיות ועוד.
את זה, אין לנו יכולת לעשות בדיבורים בלבד, כי ילדים לומדים על ידי מודלינג, בצפייה מהצד וללא מילים.
עלינו להסתכל על האופן בו אנחנו פועלים בתוך הזוגיות שלנו ועל האופן בו פועלת הזוגיות שלנו על הבית שיצרנו ועל ילדינו. עלינו לחתור לשיפור לא רק על מנת ש"יהיה לנו טוב" אלא גם על מנת שנותיר אחרינו מורשת רוחנית, נפשית שנטבעה בנפשות ילדינו ותשמש אותם במסעם בהמשך הדרך.
האם כשקראתם את דברי הילדה, חשתם בתוככם חוסר נינוחות או מעין כיווץ של אשמה בתוככם?
האם כשאתם מתבוננים על הזוגיות שלכם אתם שקטים ובטוחים בתוככם שיצרתם מרחב מוגן, בטוח ואוהב עבור ילדיכם?
אחריות רוחנית כלפי הילדים היא בבחינת המגדלור, הפרוזקטור והפנס המאירים את הזוגיות שמתקיימת בבית בו הם גדלים. דרכה אפשר לכוון את בחירות וההחלטות ולעצב את הדינמיקה במרחב בו גדלים הילדים.
להפחית לאפס את המחיר שמשלמים הילדים בזוגיות לא מיטיבה
קחו רגע אוויר, ההתבוננות על מה שנוצר במעשה ידינו היא לא תמיד קלה ונפילה למקומות של אשמה, כעס או בושה, לא מקדמת אל בריאת מציאות חדשה עבורנו ועבור ילדינו.
כשפועלים מתוך אשמה, בושה או כעס ממשיכים לשמר את המקור לקושי וממשיכים לרטוט את אותו תדר שמשתכפל שוב ושוב בחיינו ובחיי הילדים שלנו. אלא, שהוא כבר לא ישרת אתכם בכיוון אליו תרצו להתקדם.
כשפועלים מתוך 'אחריות עצמית לטוב' ומתוך אהבה עצמית, סדרי העדיפויות משתנים, הבחירות מקבלות צורה אחרת וההתנהגות מתעדכנת בהתאם. כשחושבים במונחים של 'אחריות לטוב', קל יותר לקבל החלטה לבצע שינוי בחיינו.
מאיזה מקום אתם בוחרים לפעול?
אם חשתם קריאה פנימית לאחריות עצמית אל הטוב שיכול להיות בבית, אל שיפור המרחב שבו הילדים שלכם לומדים דרככם איך מעצבים זוגיות מיטיבה, נשמו עמוק והצטרפו אליי למסע ליצירת זוגיות מיטיבה.
הבחירה להניח גשרים אל זוגיות מיטיבה תלויה רק בכם. אפילו הנחת הגשרים וההליכה בהם לא מותנית או תלויה בבן או בבת הזוג. כל מסע מתחיל בתוכנו, פנימה.
אל תחכו לאף אחד, גם לא לבני ובנות הזוג שלכם, עשו אתם את העבודה והצמיחו שורשים איתנים של אהבה בתוככם ומשם המסע כבר יפתיע אתכם לטובה מעצם היותו.
