מהו סנדרום המתחזה והאם במקרה יש לך אותו?
"אבחנתי את עצמי בתור מישהי שחיה עם ״סנדרום המתחזה״ מאוד חזק.
מצד אחד זה גורם לי להמשיך ללמוד ולהתמקצע
מצד שני זה גורם לי להאמין שמגיע לי יותר .
סליחה, מונע ממני להאמין שמגיע לי יותר 🙂
איזו מעידה פרואידיאנית"
כך שתפה אותנו בכנות ובאומץ לב אחת המשתתפות באחת ההכשרות. השיתוף שלה שלח אותי להכיר מקרוב את סינדרום המתחזה וככל שהתוודעתי למאפיינים, הופיעה מולי הדרך המעשית להשתחרר מהסנדרום .
אך ראשית, מהו סנדרום המתחזה?
אנשים שחוששים שיחשבו שהם מתחזים לבעלי הישגים ותוצאות שאינם משוייכים לביצועים שלהם עצמם לוקים בתסמונת המתחזה.
הללו עלולים לחשוב שהם אינם ראויים להישגים שהגיעו אליהם ונוטים לדחות ראיה או הוכחה חיצוניים להישגים, בטענה שמדובר במקריות בלבד, מזל, תזמון, או הטעיה מוצלחת מצידם.
הסינדרום מלווה בחשש ש"המסיכה תיקרע" והמתחזה ייחשף (ויקיפדיה)
נמצא שמעל 70% מהאוכלוסיה חוותה לפחות פעם אחת את תחושת חוסר הביטחון ביכולות ובהישגים.
החוקרים קלאנס ואימס טבעו את המושג "סינדרום המתחזה" במחקר משנת 1978 בו ראיינו 150 נשים מצליחות, משכילות ומוערכות, עם נתונים אובייקטיבים גבוהים ביותר, אשר למרות כל ההישגים והתארים שרכשו במהלך הקריירה שלהן הרגישו חוויה פנימית של חוסר הצלחה.
אנשים שחווים את סינדרום המתחזה ייטו לייחס את ההצלחות שלהם למזל, לגורל.. כמו "יצא לי טוב, הייתי במקום הנכון, הכרתי את האנשים הנכונים וכדומה".
ההיבט תודעתי של סנדרום המתחזה
מרביתנו, באוטומט, נוטים לראות באחר כגורם למה שעובר עלינו.
זה משתנה כאשר אנחנו מטמיעים בתוכנו את ההכרה שאנחנו אחראים ב-100% לאנרגיה שלנו, וזו, כשהיא משודרת החוצה, מושכת עוד ויותר מאותו הדבר.
הייצוג האנרגטי של החוויה שמתעוררת בתוכנו בתוך אירוע או מצב מסוימים הוא זה ששודר החוצה ומשך אל חיינו עוד שכמותו.
נוטים לחשוב שדומה מושך דומה לו מתייחס לפרטי האירוע, או המצב או התמונה שמחזיקים בראש. אלא שלא. פרטי האירוע או הגירוי החיצוני שמופיעים בחיים שלנו, הם המשיכה של השדר שנשלח על ידי הייצוג האנרגטי של החוויה שנצרבה בנו.
הייצוג האנרגטי של החוויה כפי שנצרבה בתוכנו אחראי למה שאנחנו מקבלים או לא מקבלים (תלוי בנקודת המבט) בחיים.
זו נקודה שחשוב לעצור ולהפנים.
סינדרום המתחזה מבוסס כל כולו על אמונות. מטפורית, דמיינו אותו כצורה גיאומטרית תלת ממדית, רבת צלעות וזוויות שיושבת על בסיס אוורירי. מספיק משב רוח נחוש לטלטל את הבסיס והצורה קורסת אל תוך עצמה.
הבסיס האוורירי הזה הוא בסיס הסנדרום. הוא מורכב מהתפיסות, האמונות וההגדרות החיים של מי שמתקשה לייחס לעצמו את ההישגים והתוצאות של עצמו. על מנת להירפא מסנדרום המתחזה יש לפעור קרע בבסיס והסנדרום יקרוס אל תוך עצמו ויתפוגג.
מערכות יחסים הם המעבדה שלנו להתנסות והתפתחות. במערכת יחסים, תפקידו 'הגבוה' של האחר (בין היתר) הוא לייצר עבורנו גירויים, על מנת שמתוך החוויה בה אנחנו שוהים, נזהה בתוכנו את הסיבות למה שעובר עלינו ונבחר אם ואיך להתפתח במקום הזה על מנת להשפיע על הישנות החוויה (או על חיזוק החוויה).
כל אתגר שמתעורר ביננו לבין בני הזוג שלנו והאנשים הקרובים אלינו ביותר, כל התנסות והתרחשות בסביבת העבודה הם בבחינת הזמנה לדיוק, הזמנה להתקרב אל המהות של עצמנו ולנכוח, לזהות מה קורה לנו, מה הקולות בראש אומרים, מה הם מייצגים ומה בתוכנו 'קורא' לנו לרפאו.
הדרך המעשית להיפרד מסינדרום המתחזה מתמקדת כל כולה בעבודה תודעתית
ברגע שמחליפים את סט האמונות שמזין את בעל הסינדרום באמונות מצמיחות, המחזקות ביטחון פנימי ומעלות את הערך העצמי – הסינדרום הולך ומתפוגג. כשמחזקים ומייצבים סמכות פנימית חופשייה מתיקופים חיצוניים אודות 'העצמי', הסינדרום קורס אל תוך עצמו ונעלם.
ההיווכחות באפשרות שיש לך סנדרום מתחזה והתעוררות רצון להיפרד ממנו הם בבחינת הזמנה לעצור, לשאול ולבדוק בכנות:
מה אני באמת מרגיש במעמקיי על יכולותיי, הישגיי, כישרונותיי.. ?
זו הזדמנות נפלאה לצאת למסע גילוי עצמי ולשמוע את האחזקות המנטליות אודות היכולות, ההישגים והכישרונות שלך.
מיטיבי הלכת מוזמנים ליצור רשימה בכתב. לפרט כמה שיותר מהגילויים שעולים בחקר הפנימי. עם הרשימה הזו אפשר ורצוי לעשות כמה פעולות:
להתמיר בעזרת הו'אופונופונו ובמקביל לעשות זריעה מנטלית ולעגן במוח רשת עצבית חדשה שמתארת את תמונת המציאות הרצויה.
אפשר לתלות אותה במקום בולט מול העיניים, ומידי יום, לעבור לידה, להביט בתוכנה ולשאול:
האם אני רוצה להמשיך להחזיק באחזקות המנטליות האלה?
האם הן מקדמות אותי לממש את הרצונות האותנטיים שלי?
האם אני יכול כבר לשמוט אותן ולקבל את עצמי במלאות, עם הערכה, אמון, וחיזוק מבפנים?
התשובות עצמן, הן שוב, ייצוג של ההגדרות הפנימיות שיש לנו על עצמנו. גם אל מולן אפשר וכדאי להמשיך לעשות עבודה מסוג של התמרה וזריעה מנטלית חדשה.
3. לעבוד עם תכנית סאבלימינל לפיתוח אהבה עצמית שבו דגש רב על עיצוב וחיזוק ערך ודימוי עצמי יציב וחזק.
"זה מונע ממני להאמין שמגיע לי יותר"
נדבר רגע על אמונה.
אמונה היא אחזקה מנטלית אישית.
אמונה מתעצבת ומשרישה עצמה בתוכנו בין אם במודע או שלא במודע.
מרבית האמונות שמעצבות את ההתנהלות שלנו, את התגובות שלנו, את מערכות היחסים שלנו עוצבו משחר ילדותינו שלא במודע.
מרביתן (ואף אעז ואומר בזהירות: כולן) מתנות (מלשון התניה) את האופן שבו אנחנו מעריכים את עצמנו, מאשרים את עצמנו, סומכים על עצמנו, בוחרים בעצמנו.
במידה רבה, מה שנדמה לנו כעובדה בשטח, זה לא יותר מהשתקפות של אחזקה מנטלית אוורירית ואנרגטית שהשרישה עצמה בתוכנו.
אמונה היא בין 'הדברים' המופשטים שיש לנו בחיים, שאין לאף אחד היכולת למנוע מאיתנו.
אמונה אי אפשר לקחת מאיתנו. גם אי אפשר להכריח אותנו להחזיק בה.
אמונה אנחנו יוצרים בתוכנו תודות להתנסויות בחיים.
אנחנו מחזיקים בהן בעצמנו, ומפוגגים אותן מבחירתנו.
מכאן, להאמין שמגיע לי יותר לא יכול להיות תלוי במישהו אחר אך היא אכן מושפעת מההתנסות עם מישהו אחר.
אם גילית שאינך מאמין או אמינה שמגיע לך יותר, עולה הזמנה לתכנת מחדש את שורת הקוד במערכת ההגדרות הפנימיות.
בראש ובראשונה לזכור: כל אחד מאיתנו אחראי ב-100 אחוז על האמונות שלנו, על הפיגוג שלהן ועל עיצובן מחדש.
הצורך באישור חיצוני על מי שאנחנו
אני יודעת מהתנסויותיי העשירות בחיים האלה, עד כמה לעיתים ה'אני המותנה' זקוק להזנה החיצונית הזו, במיוחד מקולגות, ממונים, בני זוג, מעגלים משפחתיים ועוד. ההרגל להשוות עצמנו לאחרים והאמונה ש'הדשא של השכן ירוק יותר' מעוררים עוד יותר את הצורך לקבל הדהוד והכרה ביכולות המקצועיות ובהישגים, אצל מי שבפנים אין אישור כזה מטבעו. כשנעדר האישור הזה, מתעצבים הרגלים שממסכים את הרגשות שהחסר מציף כמו כאב, עלבון, מירמור, זעם.
הסבל מתגבר ככל שהתיקוף החיצוני, אליו משתוקקים לא מגיע. הקאטצ' הוא, שבמצב תודעתי כזה הוא גם לא יגיע, שכן העדרו משקף בדיוק את האחזקה המנטלית שמייצגת את מה שאנחנו חושבים בפנים על עצמנו.. הרי דומה מושך דומה לו.
מה יאפשר להקטין את הסבל? מתי מתרחש השינוי?
כשאנחנו עושים את הדרך מהראש אל הלב, מהראש שמחזיק את ההתניות אל העצמי האמיתי, ושם, מגלים את הפנים האמיתיות שלנו, של עצמנו, את המהות שלנו.
שם, אין התניות. יש ידיעה תאית עמוקה אודות מי אנחנו.
משם אנחנו יכולים לשאוב את העוצמה והחוסן להתמודד עם כל שקורה סביבנו בכלל זה את כל שדרוש לנו על מנת לחזק את הערך והדימוי העצמי שלנו אודות עצמנו.
כשמתבססת הכרה פנימית אודות האיכויות המרכיבות את המהות הפנימית, וההכרה הזו מושרשת עמוק ויוצרת 'אני מותנה' חדש – רק קרוב יותר אל העצמי האמיתי – מידה משמעותית של סבל משתחררת מהמערכת. איכות חוויות החיים משתנה.
רק ביום שהושלמה ההתמרה והוויברציה שרוטטת מתוכנו מייצגת את סט האמונות והתפיסות שמבטאות ביטחון פנימי, ידיעה פנימית אודות העצמי.ת האמיתי.ת, רק אז, כשכבר אין צורך קיומי באישור החיצוני, מגיעים השיקופים שהם בבחינת 'האישור המיוחל'.
אלא שאז, כשמופיע תיקוף חיצוני, הוא אינו בבחינת הזרקת מנה למשתוקק אלא בבחינת שיקוף של האני המותנה החדש.
אין בו תלות.
הוא ביטוי לחופש.
הוא שיקוף של עוד ממד של אהבה עצמית.
