המפגש המחודש עם הילד הפנימי
כבר שבועיים מאז שאני יודעת שאני מקיימת סדנה שמחברת בין הו'אופונופונו לילדה הפנימית שאני מרשה לעצמי לצלול פנימה ולפגוש את הילדה הפנימית. אחרי שנים של התרחקות ממנה, הרגשתי שאצלה מצויות התשובות לשאלות שאני מבקשת לקבל. והיא.. חכמה כזו.. אומרת לי דברים שלא דימיינתי שכך הם.
המפגש הראשון שלי איתה, כלומר, המפגש הראשון שלי כמבוגרת עם הילדה הפנימית שבי התרחש בשנת 2015 כששיטת ההו'אופונופונו נכנסה לחיי. במשך כשישה חודשים עשיתי בכל בוקר מדיטציה בעזרת הו'אופונופונו, לפגוש את הילדה הפנימית ולחדש את הקשר איתה. לפגוש אותה ולטפח אותה. לטפח אותה ולהבריא אותי.
החוויה הזו חרוטה בתוכי כמשנת חיים ומלפני שבועיים, אני מוצאת את עצמי משוחחת איתה שוב והשבוע היא הדהימה אותי. היא אמרה דברים שלרגע בלבלו אותי. שלא הסתדרו לי עם הבעיות הבלתי פתורות שלי. שאלתי אותה לגילה וגיליתי שהיא מדברת מהזמן שלפני שנפגעה..
מיהו הילד הפנימי ואיך הוא יכול לעזור לך?
המונח "ילד פנימי" מתייחס להיבט הילדי של הנפש שלנו. היבט שמגלם יצירתיות, שובבות, פליאה ו..גם פגיעות. הוא מייצג את האני המקורי שלנו, החלק בנו שחווה את החיים ללא המסננים שהציפיות החברתיות כפו עלינו.
במסע שלי על פני השנים האחרונות גיליתי שהחיבור והטיפוח של הקשר עם הילדה הפנימית הזו מובילים לריפוי רגשי עמוק, לזיהוי ושחרור מחסומים, לשינוי בחירות ועיצוב התנהגויות. בקיצר, היא משפיענית די רצינית.
בעזרת החיבור אל הילדה הפנימית גיליתי מה היו הרגשות החבויים המודחקים שהובילו למחלת הנשיקה בה חליתי בשנת 2014, השנה שאני מכנה, השנה בצל הנשיקה.
התחלתי לחקור ולהבין דפוסי התנהגות ודפוסי תגובה שלי ובעיקר, נשאבתי במודע למסע של גילוי עצמי וכמו שאני רגילה, התפניתי לחקור את המושג הזה שנקרא: ילד פנימי.
למדתי שהילד הפנימי שוכן בלב ההוויה שלנו. הוא יודע מה הרגשות שלו ומביע אותם בצורה גלויה. כשהוא כועס הוא צורח, כשהוא פגוע הוא בוכה. כשהוא מאושר הוא מחייך וצוחק בספונטניות מהלב. הילד הפנימי רגיש מאוד, הוא יודע במי לבטוח וממי להיזהר ופועל על פי אינסטינקטים חדים.
כשהילד.ה הפנימי.ת שבנו נחסם.ת, נגזלות מאיתנו שמחת החיים והספונטניות הטבעית שלנו. במשך הזמן, זה עשוי להוביל לחוסר באנרגיה ולמחלה קשה או כרונית. במקרה שלי, זכיתי במחלת הנשיקה, שנה אחר שנה, עד שהגעתי בתהליך טיפולי שנמשך שנה, לשורשי הפצעים וריפאתי אותם.
ההשפעה של קארל יונג
הרעיון של הילד הפנימי מושרש בפסיכולוגיה האנליטית של קרל יונג. יונג האמין שחוויות הילדות שלנו מעצבות באופן משמעותי את התנהגותנו, המחשבות והרגשות שלנו כמבוגרים.
הוא הדגיש את החשיבות של פנייה לילד הפנימי כדי להשיג שלמות פסיכולוגית. לדברי יונג, בעיות לא פתורות מהילדות יכולות להתבטא כדפוסים שליליים בבגרות, דפוסים המשפיעים על מערכות היחסים שלנו, על ההערכה העצמית והבריאות הרגשית שלנו.
על ידי חיבור מחדש לילד הפנימי הזה, אנו יכולים לזהות ולשחרר את הפצעים הלא נרפאים הללו, ולאפשר מודעות עצמית גדולה יותר ושילוב אישי.
רגע לפני שאני משתפת אתכם בסיפור מקרה כזה מהקליניקה, של בעיות לא פתורות מהילדות ואיך הן התבטאו כדפוסים שליליים בבגרות, אני רוצה לחבר פיסת ידע נוספת בשיחה שלנו, והיא מתייחסת לתיאוריה ל"ניתוח עסקאות" של אריק ברן.
התיאוריה לניתוח עסקאות של אריק ברן
בהתבסס על התובנות של יונג, אריק ברן, מייסד ה-Transactional Analysis, הרחיב עוד יותר את הבנת העולם הפנימי שלנו על ידי זיהוי שלושה מצבי אגו: הורה, מבוגר וילד.
לדברי ברן, האינטראקציות שלנו במערכות יחסים מושפעות ממצבי האגו הללו, וחלק ניכר מההתנהגות שלנו נובע מהחוויות וממערכת הערכים, אמונות, תפיסות, דרישות, ציפיות והתנהגויות – שספגנו בילדותנו.
1. מצב האגו הורה : נוצר על ידי עמדות והתנהגויות שנלמדו מדמויות סמכות במהלך הילדות. דמות סמכותית יכולה להיות מטפל קבוע כמו הורה, ממלא מקום הורה, גנן/ת או כל דמות שהיתה לה השפעה עמוקה ואולי אף קריטית. לכל אחד מאלה בילדות שלנו, השפעה על האופן שבו אנו מגיבים לאחרים על סמך התנהגויות נלמדות.
2. מצב האגו מבוגר: מאופיין בחשיבה רציונלית וקבלת החלטות מושכלת. הוא מעבד מידע ומעריך מצבים באופן אובייקטיבי, תוך הפרדה בין רגשות לתגובות.
3. מצב האגו של הילד מגלם רגשות ודחפים שנלמדו במהלך הילדות. הוא כולל גם את ההיבט החופשי, המשחקי (הילד הטבעי) וגם את הילד הפגוע או המבוהל שהפנים חוויות שליליות.
כשבעיותיו הלא פתורות של הילד הפנימי שבנו שולטות באינטראקציות שלנו, אנחנו עשויים לגלות התנהגויות לא אחראיות וכאלה שכוללות דפוסי התעללות ואלימות.
אלימות אינה מסתכמת באלימות פיזית. הן להתעללות והן לאלימות פנים מגוונות.
הקשר בין אלימות בילדות, נרקיסיזם ומערכות יחסים פוגעניות
הקשר בין אלימות בילדות, נרקיסיזם ודינמיקה פוגענית במערכת יחסים נובע פעמים רבות מפצעים פנימיים שנוצרו בילדות ולא נפתרו במהלך שנות הצמיחה, ההתבגרות והבגרות.
מחקרים מצביעים שילדים שחוו אלימות או התעללות פיתחו לעיתים קרובות מנגנוני הגנה מעכבי הסתגלות שהתבטאו בבגרות כתכונות נרקיסיסטיות או כדפוסי התנהגות פוגענית או כדפוסי התנהגות נמנעת ומתנתקת.
מרבית המבוגרים, בוודאי מי שלא נמצא על נתיבי ההתפתחות והריפוי העצמי, לא בהכרח מודעים לקשר בין דפוסי ההתנהגות כמבוגרים ואפילו כהורים לילדים שלנו, לבין בעיות ילדות לא פתורות.
אני מכירה אישית מאות אנשים שמודעים לקיומם של אירועים טראומטיים בילדותם, יודעים לדבר אותם, אבל לא ידעו (עד שגילו בתהליכי הריפוי ביחד), מה המחיר שהם משלמים.
כשהם גילוי בתוך עצמם ובמערכות היחסים שלהם, כיצד דפוסי ההתנהגות הלא פתורים מהילדות, אלה שנוצרו מהאירועים הטראומטיים בילדותם, עיצבו את חייהם כבוגרים – בכלל זה, את מערכות היחסים הזוגיות, ההוריות, החיבור לכסף ולרווחה, מימוש ותחושת סיפוק ואפילו תחושת ביטחון בחיים – הם טולטלו במידה כזו שהבינו שאם לא יבחרו בחירה חדשה, הם ימשיכו לחיות ליד החיים.
אני רוצה לספר לכם על שמרית. על המסע של שמרית מהתעללות בילדות לנרקיסזם בבגרות. היא כמובן הסכימה. והשם שלה כמובן דוי.
סיפור המסע של שימרית: מהתעללות בילדות לנרקיסיזם של מבוגרים
שימרית, מעצבת גרפית בת 38, גדלה בבית בו היתה עדה וספגה התעללות רגשית ופיזית מצד אביה. כדי להתמודד עם החוויה המתמשכת היא פיתחה מעין פסאדה של ביטחון עצמי כמנגנון התמודדות. היא האמינה שלהיות אסרטיבית ומרוכזת בעצמה יגן עליה מפני פגיעה נוספת.
כבוגרת, שימרית מצאה את עצמה סובלת במערכות יחסים רעילות. בני הזוג שבחרה לעצמה שוב ושוב, שיקפו את ההתנהגויות של אביה. למרות שהיא הכירה את ההתנהגויות המתעללות שלהם מהילדות שלה, ולמרות שהיא פיתחה מעין שיריון של ביטחון עצמי, כאשר נוצרו קונפליקטים, היא הייתה מגיבה בכעס ובמניפולציות רגשיות במקום לטפל בפגיעויות שלה, מהבסיס.
כשהבינה שהאינטראקציות חוזרות על עצמן ממערכת למערכת היא החלה להתחבר ולשוחח עם הילדה הפנימית שלה. בשיחות שלהן היא פגשה את הפחדים ואת הכאב שהיא קברה במשך שנים.
עם הזמן, היא הכירה ברגשות המודחקים שלה, בפגיעות שנחרטו בה מאז ילדות.
בתהליך שילבנו כמה טכניקות של עבודה עם הילדה הפנימית , טכניקות שהיא אימצה והשתמשה בהן לבדה בבית. היא היתה נחושה להגיע למערכת היחסים הבאה ממקום אחר ולזכותה יאמר שהיא התמידה במפגשים שיצרה עם הילדה הפנימית. הילדה הפנימית שלמדה לבטוח בה, חשפה בפניה את כאבי ילדותה והיא התמודדה עם המציאות של טראומת הילדות שלה.
טיפוח הקשר העמוק והאמיתי שהיא טיפחה עם הילדה הפנימית שלה ( אגלה לכם כבר עכשיו, אין ילד פנימי אחד לכל אחד.. יש לילד הפנימי היבטים רבים, לפחות כמו כל הטראומות הקטנות שיש לנו) – בכל אופן, טיפוח קשר כנה ומתמשך עם הילדה הפנימית איפשר לה ללמוד את עצמה מבפנים.
היא למדה לדבר את הצרכים שלה בצורה אותנטיות וכנה, לתקשר את הרגשות שלה מה שעזר לה לטפח קשרים חדשים אמיתיים שמבוססים על כבוד הדדי והבנה. היא סיגלה לעצמה הרגלי התנהגות חדשים שמבוססים על אמון ואהבה ולא על פחד מהתעללות אלימה.
השימוש בהו'אופונופונו בתהליך עזר לה לפתח חמלה עצמית ולהתחיל להסתכל על אנשים אחרים בעינים טובות. בהמשך , זה לא קרה מיד, לקח לה זמן, אבל בהמשך היא הצליחה לגלות חמלה גם לאביה ובתום תקופה של עיבוד ושינוי עמוק במודעות העצמית, היא מצאה שהיא סולחת לו. שאין לה בלב עליו.
בסופו של התהליך המשותף (שהיה מורכב וממושך) גילינו ביחד ששמרית הצליחה לפרק חלק ממנגנוני ההגנה הנרקסיסטים שפיתחה. היא הסכימה להיפרד ממסכת הביטחון העצמי בכל מצב ובמקום זה לדבר את הרגשות שלה גם אם זה במחיר של להיות פגיעה. היא בחרה במודע לא לחסום יותר את הילדה הפנימית שבה, לא להשתיק אותה, לא להתעלם ממנה ולא להזניח אותה. בתמורה, היא מגלה שמערכות היחסים שלה הופכות להיות הדדיות, מאוזנות ובריאות.
אני מזמינה אותך לרגע של כנות עם עצמך
האם יש לך דפוסי התנהגות שנובעים מבעיות בלתי פתורות שנוצרו בילדות שלך?
אני לא בטוחה כמה אנשים יעצרו לשאול את השאלה הזו את עצמם, וכמה אנשים יחברו בין התנהגות ההורים שלהם לבין דפוסי ההתנהגות שלהם ודפוסי מערכות היחסים שלהם..
השילוב של הו'אופונופונו וחיבור עם הילד הפנימי יוצר תהליך ריפוי עוצמתי המתייחס לרגשות לא מעובדים, לבעיות לא פתורות ולדפוסים עמוקים שנוצרו במהלך הילדות. איך זה קורה? הנה, אני מסבירה.
כך השילוב של הו'אופונופונו עם חיבור אל הילד הפנימי פועלים יחד כדי להקל על הריפוי
1. מעניק תיקוף לרגשות ותומך בריפוי רגשי
כאשר את.ה מתחבר.ת לילד הפנימי שלך, את.ה יוצרת קשר עם רגשות וחוויות שאולי הודחקו או התעלמת מהם. החיבור הזה מאפשר להכיר ולתת תוקף לרגשות שהילד הפנימי חווה, בין אם זה פגיעה, פחד או שמחה.
על ידי שילוב של הו'אופונופונו בשיח עם הילד הפנימי, את.ה מתייחס.ת לטראומות מהעבר ומאפשרת לילד.ה הפנימי.ת להרגיש נראה, נשמעת, דבר שהוא חיוני לריפוי רגשי.
2. מוביל לטיפוח חמלה עצמית
שניי התרגולים מקדמים פיתוח חמלה עצמית. כשאת.ה עוסק.ת בטיפוח הקשר עם הילד.ה הפנימי.ת, את.ה לומד.ת להתייחס לעצמי הצעירה שלך בנועם, בחסד ובהבנה. הדגש של הו'אופונופונו על סליחה עוזר לטפח חמלה, לא רק כלפי הילד הפנימי שלך אלא גם כלפי עצמך.
כשמתרגלים סליחה עצמית במצעות הו'אופונופונו, מתחילים לשבור את מעגל הביקורת העצמית שאולי נוצר ונובע מחוויות ילדות. התרגול מוביל לפיתוח אהבה עצמית ועוזר לטפח מערכות יחסים בריאות יותר, הן עם עצמך והן עם אחרים.
3. מסייע בשחרור עומסים ובפירוק תבניות
דפוסי התנהגות רבים בבגרות שלנו נובעים מבעיות ילדות לא פתורות. כשאנחנו מתחברים לילד הפנימי שלנו, אנחנו יכולים בעזרתו או בעזרתה לזהות את הדפוסים החוזרים על עצמם, כמו לדוגמה פחד נטישה או פרפקציוניזם. אחרי הזיהוי, באמצעות ההו'אופונופונו, אפשר לשחרראת המשקעים האנרגטיים והרגשיים האלה.
בעצם מה שקורה זה שהשימוש בשיטה ממש מוביל ללקיחת אחריות על הרגשות ועל ההתנהגויות ללא האשמה עצמית. ככל שמשחררים יותר אשמה ובושה שקשורים לדפוסים ולתבניות ההתנהגויות שלנו, כך משתחררים ומתאפשר ליצור התנהגויות מיטיבות חדשות.
ישנם עוד ועוד יתרונות מופלאים בשילוב של שני התרגולים כמו האפשרות ליצור מרחב רגשי בטוח שמאפשר לפגוש פחדים וחרדות שקשורים לחוויות שלך מהילדות, לעבד אותם, ולהתנקות.
השילוב של שני התרגולים מסייע לבנות חוסן מפני שההכרה במצב הרגשי מחזקת את היכולת להתמודד עם אתגרים עתדיים. החוסן מתבטא כמנגנוני התמודדות משופרים שמאפשרים לנווט בין אתגרי החיים בתחושה גדולה יותר של נינוחות וביטחון. פחות להגיב ממקום של פחד או דפוסים ישנים, ויותר להגיב ממודעות ובחירה מודעת למה שמקדם אותך.
השילוב של הו'אופונופונו ועבודה עם הילדה פנימית יוצר מעין גישת ריפוי הליסטית
השילוב של הו'אופונופונו ועבודה עם הילדה פנימית בעצם יוצר מעין גישת ריפוי הליסטית שמתייחסת למורכבות ההתפתחות הרגשית ולדינמיקה שמתפתחת במערכות יחסים.
על ידי טיפוח הילד הפנימי שלך והשימוש בעקרונות החמלה והאהבה הטמונים בהואופונופונו, ביכולתך ליצור טרנספורמציות עמוקות ומשמעותיות גם ברווחה הרגשית שלך וגם ביחסים הבין אישיים שלך.
כשנוכחתי בעצמי עד כמה השילוב הזה משפיע עלי בצורה עמוקה וחזקה, הבנתי שאני חייבת להדריך איך לעשות את זה. בפשטות, ביום יום. מהסיבה הזו יצרתי את סדנת ההו'אופונופונו עם קרן אור מיוחדת לעבודה עם הילד הפנימי.
הגישה ההוליסטית הזו, לא רק שהיא מעודדת ריפוי מטראומות עבר אלא גם מקדמת עצמיות אותנטית, משמחת וגמישה יותר. אני יודעת בוודאות שאם תבחרי ואם תבחר לתרגל את הפרקטיקות האלה באופן קבוע, תיווכחו שאתם יכולים ליצור שינויים חיוביים מתמשכים בחיים שלכם, לטפח קבלה עצמית עמוקה יותר ולהרגיש הרמוניה בעולם הרגשי הפנימי- ובתקופה הזו, בימים האלה, האם יש משהו נצרך יותר מזה?.
אני מזמינה אותך להצטרף לסדנת הו'אופונופונו המשלבת עבודה עם הילדה הפנימית, להבין, להתנסות, לתרגל, לחוות ולקחת לחיים שיטה וכלים שבאמת אינסוף לקסמים ולניסים שקורים בזכותם.
הקישור נמצא ממש כאן ..
שאלות, הרהורים, הארות ועוד, שמחה תמיד לקרוא בתגובות..