משבר בשתי חזיתות
"אני רוצה לספר את הסיפור שלי, הוא מעט ארוך ואני תקווה שתשרדו" כך היא פתחה את ההודעה בקבוצת הוואטסאפ של בוגרי בשדה ההו'אופונופונו.
"בשנה האחרונה נפגעתי קשות בשני מישורים אחד בפן האישי של חוויה רגשית מאוד קשה שטילטלה אותי ואני עדין מתמודדת איתה עם שיברון לב מטורף ( מתאים לאחת הסדרות המפורסמות בטלוויזיה של מתחזים ) והשניה הקורונה שבאה עלינו "לטובה" שגרמה לי לקריסה כלכלית מטורפת .
אני מגיעה מענף התיירות – תיירות חוץ – מה שאומר, שאני אפילו לא בכיוון של להתרומם.
בתוך כל הסערה הזו שחוויתי נחשפתי להואופונופונו. חיפשתי רק במה להיאחז כי כבר ממש הגעתי למחשבות אובדניות, כי כבר לא יכולתי לשאת את הכאב הפיזי שחוויתי לא הצלחתי לפרנס את הילדים שלי.
בשגרה אני מתנהלת למופת אלא שחוויתי גירושין קשים לפני כן ורק הצלחתי להרים את הראש מהקושי של הגירושין ולהתרומם רגשית וכלכלית וחוויתי את שני המשברים האלו .
המחשבות שמי שסמכתי עליו בגד בי בכל דרך אפשרית ובמקביל ההתרסקות הכלכלית הביאה אותי למקום מאוד מאוד נמוך וקשה ואז הגעתי גם לסדנא של קרן אחרי שקראתי קצת על השיטה.
מאז השקט הנפשי חוזר לאט לאט עם המון אמונה ועבודה.
אני מקשיבה לסאבלימינל ולאט לאט דברים משתנים.
פתאום יש איזה אור קטן, אופטימיות
אחת האהבות הגדולות שלי זה בישול ואפיה, אפילו להנאתי למדתי את זה. לאחרונה הזדחלה אלי מחשבה שהנה אולי זה הזמן לממש את האהבה שלי.
כל ערב מקשיבה לסאבלימינל ובאחד הערבים אמרתי לעצמי אולי תפרסמי ארוחות בוקר, סלי פיקניק.
מודה הבושה השתלטה עלי, 'שאני אפרסם דבר כזה?' מכירים אותי כמי שמנהלת עסק מצליח. הרגשתי מבחינתי שזו ירידה ברמה .
ואז החלטתי בכל זאת להכין ארוחה מפנקת כזו למשפחה ולפרסם כאילו על הדרך ועוד פינוק לחברה ולפרסם.
עשיתי את זה. לפתע התחילו לשאול אם אני עושה ובקשו ממני ועשיתי ואפילו שילמו לי .
עדין הבושה מנהלת אותי ובחרתי לפרסם רק בקבוצה של היישוב בו אני מתגוררת ושלא כל העולם ידע שאני עושה את זה, ביישוב שלי לא היה איכפת לי.
וכך, תוך כדי שאני מעצבת את הפרוספקט אני מאזינה לסאבלימינל ופירסמתי.
פתאום הגיעו הזמנות ופירגונים.
אני רחוקה מלצאת מהמשבר הכלכלי אבל פתאום יש איזה אור קטן איזו אופטימיות שקצת ממלאת אותי.
השבוע זו הייתה הפעם הראשונה שנתתי לבן החייל שלי כסף לפני שחזר לבסיס וזה קרע אותי כי הוא לא רצה לקחת כי הוא יודע מה המצב.
לאט לאט המצב הנפשי נרגע ואני מצליחה להתגבר על דברים. אני ממשיכה לבכות והמון.
אני חושבת שבכל 46 השנים שאני חיה לא בכיתי כמו בשנה הזו ואני יודעת שאני אצליח ואני מאמינה.
אני רוצה לומר לכן שכאדם מאוד מאוד רציונל התחלתי להתחבר לנפש שלי ולהבין כמה דברים יכולים להשתנות עם אמונה אמיתית בעצמנו .
לקרן אני מודה כל יום על זה שיצרה רצועה כזו שמחזקת אותי ונותנת לי כוחות.
אני ממשיכה כל יום להודות על היש והקיים ומאמינה שהשינוי שלי התחיל עם ההקשבה לסאבלימינל.
תודה שקראתן ותודה שיש לי מקום בקבוצה לפרוק ❤
בנסיעה הבאה שלכם לרמת הגולן, התקשרו אל לילך
הזמינו ממנה ארוחת בוקר מפנקת או סלסלת בוקר לדרך
וביחד נוביל אותה אל מציאות שיש בה יותר מהשפע הזמין עבורה.
