אני בטוחה שיצא לך אינספור פעמים לשמוע את הקול הפנימי אומר: די! אני חייב.ת לשנות את זה.. או זהו! מעכשיו אני על זה.. אני מתחייבת לעצמי לשנות את זה.. וכשהקול הזה מדבר, בתוכך יש בחירה מאוד ברורה לעשות את השינוי.
להשתחרר מתגובות אוטומטיות שמחבלות במימוש הרצון, לשנות הרגלים, להשיל עודפי שומן, למצוא אהבה, להגדיל את ההכנסות, להפסיק לעשן, להיטיב את הניהול הפיננסי.. כל אלה הם דוגמות לרצונות שכולנו מכירים בצורה כזו או אחרת.
הרצון – ברור. ויחד עם זאת, לא אחטא אם אומר שמרבית האנשים מכירים בתוך עצמם את הפער בין הרצון ואפילו הידיעה שהשינוי הכרחי לבין ההידרשות לשנות דפוס או להטמיע הרגל חדש כדי שהרצון יבוא לידי מימוש.
כשמדובר בלשנות הרגל ותיק של עשרות שנות חיים, רבים מתקשים לצעוד אפילו צעד אחד לכיוון. אצל אחרים הבחירה בפעולה חדשה או בדפוס חשיבה חדש מחזיקה ימים אחדים ובמקרה טוב יותר שבועות ספורים – אם בכלל.
תארו לכם שיש כלי שיכול לעזור לכם להצליח לעשות שינוי (יחסית, בקלות), אתם מוכנים לשמוע ולנסות או שתעדיפו להשאר במוכר ובידוע?
מה דרוש כדי ליצור שינוי שמצליח ומשתקף במציאות
שינוי שמחזיק לאורך זמן והופך להיות ברירת המחדל, כרוך בשינוי בארבעת הגופים שלנו:
במנטלי – שינוי דפוסי חשיבה, שינוי אמונות, עמדות, תפישות עולם
ברגשי – שינוי תגובות אוטומטיות שמעצבות שרשרת של התנהגויות
בפיזי – שינוי ברשתות העצביות במוח (אלה מעצבות את התגובות הרגשיות ואת הויברציה של המחשבה, הרגש, הגוף), שינוי בתבניות התנהגות
ברוחי / אנרגטי – שינוי הויבראציה (הריטוט) של כל אחד מרכיבי התודעה (כפי שבאים לידי ביטוי בשלושת הגופים האחרים).
הסיבות בגללן לא מצליחים לבצע את השינוי המיוחל
מודעות, נחישות, התמדה
כדי להצליח לחולל שינוי אמיתי, עמוק ומתמשך אנחנו נדרשים להיות במודעות ובנוכחות אל כל מה שקשור במימוש הרצון שלנו, כפי שבא לידי ביטוי בכל ארבעת הגופים ולבחור במודע, בתגובה חדשה, דפוס חשיבה חדש (= לשנות תוך כדי חשיבה את המילים הבונות את המחשבה. לעצב משפטים חדשים בראש), להגיב בניגוד מוחלט לתגובה האוטומטית ועוד ועוד. כל זה תובע את המיקוד שלנו, תשומת הלב, הזמן שלנו.
אלה משאבים שנמצאים רוב הזמן בתפוסה מלאה כשנדרשים לתחזק את מה שמכונה 'חיי היום יום'. "אני חייב למצוא את הזמן להתחיל דיאטה" או "אני רוצה להפסיק לעשן ואני לא פנויה להתמודד עם זה עכשיו" הם משפטים שכיחים.
התנגדות טבעית של המיינד
עוד בסיבות שמעכבות את השלמת השינוי במלואו היא ההתנגדות הטבעית לשינוי.
התנגדות זו עולה מתוך הצורך להיאחז במוכר ובידוע לטובת הוודאות שמקנה תחושת ביטחון. מטעמי הישרדות החלק הלא מודע בנו, מבקש לשמר את המוכר והקיים ומפעיל לשם כך את כל המנגנונים העומדים לרשותו. דמיינו איילה בורחת מטורף. כך פועלים חלקים במיינד: 'מבריחים' אותנו מן האפשרות לתזוזה ושינוי ממה שמוכר.
ככל שהפחד מאי הוודאות גדול יותר (גם אם אינו במודע) כך ההתנגדות הפנימית חזקה יותר. ככל שתחושת הביטחון הפנימי חלשה או נעדרת, כך ההתנגדות הפנימית איתנה יותר ומהלך השינוי מורכב יותר ותובע יותר נחישות, התמדה, תשומת לב ומודעות גבוהה.
קושי להחזיק תמונת מציאות אחרת לאורך זמן - הסיבה המדעית
כמה פעמים התעוררתם בבוקר עם הבטחה לעצמכם לחשוב שפע ולראות את השפע מתממש בחייכם במלוא יופיו ואז מצאתם את עצמכם כועסים ומתוסכלים ומדברים ללא הפסקה על המינוס בבנק? אתם יודעים שיש מציאות אחרת. אתם יודעים שאפשר לעצב מציאות אחרת. אתם אפילו יכולים להתחיל לדמיין לעצמכם תמונת מציאות אחרת ו… התמונה מתפרקת מהר מאוד ואת מקומה שובה ותופסת תמונת המציאות הקיימת. המוכרת. זו שרוצים לשנות.
רוב בני האדם לא מסוגלים להתמיד בהחזקת המציאות הרצויה להם לאורך זמן מכיוון שבמח הרשת העצבית המייצגת את תמונת המציאות החדשה אינה מעוגנת באופן כזה שהירי החשמלי בה יהפוך להיות ברירת המחדל. לעומתה, הרשתות העצביות של מה שמוכר, של התגובות האוטומטיות – (אין לי כסף, אני לא גומר את החודש, תמיד נוזל לי הכסף ואין לי מושג לאן וכיוצא באלה) – ניצתות בשברירי שניה ומשפיעות על הלך המחשבה, ההרגשה והפעולה הנגזרת מהן.
אני מאמינה שישנן סיבות נוספות שקשורות בתנאים סוציו-דמוגרפיים, תרבותיים וסביבתיים אך גם אם ניקח בחשבון רק את אלה שמניתי כאן, אלה הן סיבות משמעותיות שבגינן שינוי אינו בחירה ראשונית וקלה עבור רוב האנשים. ועדיין, הרצון האותנטי במשהו אחר, ממשיך לשדר את עצמו בתוכנו והתוצאה: חיים בתוך פער תמידי, בין מה שרוצים או יודעים שאפשרי, לבין מה שמתממש בפועל.
בעודי כותבת את השורות האחרונות של המאמר הזה, נשמע קול של הודעה נכנסת בקבוצת התכנית טרנספורמציה – להתחבר (TIM 1).
בסינכרוניות מושלמת, המילים שלה דיברו את המסר שכאן:
"… כיוון שנכנסתי לתוכנית עם רצון רב לשינוי וטרנספורמציה אני בוחרת שוב לשתף מה עובר עליי.
השבוע לא הגעתי למדיטציה בתכנית.
הייתי בלחץ אבל גם נהניתי מדברים 😊.
שלשום הבנתי שא.' הישנה חוזרת – לא עוצרת, רצה, לחוצה ויותר מידי שקועה בעשייה שיווקית מוגזמת.
אתמול בחרתי לעבוד בכיף והתקדמתי המון.
הבוקר קמתי לכמה עניינים בבית ופתאום מיגרנה.
זה היה רגע של התפרקות טוטאלית מצידי ובכי – הפחדים שכך הכול התחיל הציפו אותי כולל מבטי הסביבה המבוהלים כשיש לי מיגרנה (מלבד בעלי שמתבקש בכל פעם להרגיע שמיגרנות היו לי בחיים עוד הרבה קודם לניתוח שעברתי במוח).
בחרתי לעצור ולעשות את המדיטציה.
הרגשתי רוגע ועייפות במקביל מתח אבל גם יכולת שחרור שלו.
אני שואלת את עצמי:
למה אני מסרבת שוב לעצור?
למה אני לא מפנה זמן למדיטציה שעושה לי טוב?
למה אני לא עוצרת 10 דקות ביום לעשות תרגילים שקיבלתי ממאמנת פרטית שעובדת איתי על עצב שכנראה נפגע מהניתוח והוא הגורם לכאבים שיש לי מידי פעם בצוואר והכתף שהייתה קפואה?
זה לא שאני בשיפוטיות כלפיי עצמי אלא כל מה שעולה לי הוא דווקא מתוך מודעות ולהבנה שיש דברים שאני זקוקה להם כדי להרגיש טוב ואני מוותרת עליהם בצורה מודעת.
האם כך נראית התפתחות?
צעד קדימה וצעד אחורה תוך כדי מודעות ובחירה מחודשת בשינוי?
אשמח לשמוע את דעתכן אם זה בסדר מבחינתכן.
תודה 🌷"
השיתוף של א' שנכנס בדיוק ברגע הזה החזיר אותי להכרה שאני פוגשת בקורסים, בסדנאות, במרחבי הריפוי שלי, אנשים רבים שמוכנים "לעשות את העבודה" למרות אילוצי הזמן והחיים, והם מדווחים פעם אחר פעם על תחושות של תסכול, מרמור, כשלון ולעיתים אפילו זעם – שמתעוררים מול הקושי להיפרד מדפוסי עבר שמחבלים במימוש הרצון בהווה ומשאירים את האנשים בחוויית חיים קשה: מחסור קבוע בכסף, חיים בזוגיות שיש בה התעללות, ניתוקים חברתיים וחוויית בדידות, סכסוכים וקונפליקטים פנימיים שמובילים לחולי . אפשר להמשיך ולמנות כאן את כל מצבי החיים השונים והרשימה לא תסתיים.
מה בכל זאת יכול לתמוך ביצירת שינוי שמחזיק מעמד לאורך זמן?
מה בכל זאת יכול לתמוך באפשרות של שינוי אמיתי ועמוק שמחזיק מעמד לאורך זמן?
היכולת שלנו לעקוף את ההתנגדות של המיינד.
כדי ליצור שינוי קבוע, מתמשך ובר קיימא עלינו להצליח לדלג מעל ההתנגדות של המיינד מבלי שנרגיש שזה "עולה לנו בבריאות" או "מתיש אותנו עד הקצה". שינוי לא חייב לבוא עם קושי עצום או עם תסכול בצידו.
ברגע שמצליחים לעגן רשתות עצביות חדשות במח שמייצגות דפוסי מחשבה מתקנים, אמונות חלופיות, תפישות אחרות, תמונות מציאות רצויה – עברנו את השלב הראשוני שהוא המאתגר ביותר.
הרשתות העצביות הללו מעצבות שרשרת של תגובות – מנטליות, רגשיות, התנהגותיות – שקובעות את הויברציה של הגוף כולו.
חזרה על דבר הלימוד מעגנת את הרשת במוח.
מכאן, ככל שאותו רכיב מידע יהפוך לרשת עצבית שיש בה ירי חשמלי מתמיד, כך היא תהפוך לרשת ברירת מחדל שתחליף רשת אחרת שאותה אנחנו רוצים לכבות.
נניח שיש אמונה שגורסת שאי אפשר לבוא לכל מקום ולפזר אהבה ושמחה. יש אנשים שיבקרו את זה ועדיף להימנע מלבטא את האהבה מאשר לקבל ביקורת. התוצאה: הימנעות ממעשי אהבה, מילות אהבה, התנהגות שמבטאת אהבה. אלא שכאשר זו הויברצאיה של הגוף – זה גם מה שנקבל בחזרה. העדר ביטויים של אהבה כלפינו. וכך, אמונה אחת קטנה, שיש לה רשת עצבית מיקרוסקופית, אחראית על מידת האהבה שאנחנו מקבלים מהסביבה שלנו.
הפתרון הוא בכיבוי הרשת העצבית של האמונה הישנה ויצירת רשת עצבית דולקת של אמונה חלופית, כמו לדוגמה: אני חופשיה להפיץ אהבה בכל חלק של עולמי, בכל צורה שברצוני.
עכשיו, כמה פעמים ביום ובחודש תחזרו על אמירת המשפט הזה? פעם, פעמיים, 10 ואם אתם במתמידים גם 30 יום. אבל מה קורה כשיש כמות גדולה מאוד של אמונות ותבניות חשיבה והתנהגות שמשפיעות גם הן על האהבה שיש לך בתוכך ומגיעה אליך? ובדומה לאהבה, גם לגבי כסף וגם לגבי מגנוט בנזוג וגם לגבי איזון הגוף והשלת שומן עודף ? כמה אנשים אתם מכירים שמסוגלים מידי יום ביומו לשנן את אותם ההיגדים (Affirmation) בדיוק, כדי לעגן ירי חשמלי ברשתות עצביות חדשות?
האתגר הראשון שלנו ביצירת שינוי נמצא בבניית רשתות עצביות במוח, עיגון שלהן ופיתוח תגובות והתנהגויות שמגבות את התמונת המציאות הרצויה.
איך עוקפים את התנגדות המיינד?
הדרך הפשוטה וללא מאמץ לשנות את החיווט של תת המודע שמצאתי, ועובדת איתה באופן אינטנסיבי היא טכנולוגיית הסאבלימינל.
בטכנולוגיית סאבלימינל אנחנו משדרים מסרים אל המוח ואלה משודרים ישירות אל החלק הלא מודע שלנו. סאבלימינל – תת סיפי, תת הכרתי. באופן הזה, אנחנו עוקפים את ההכרה שלנו ובעצם עוקפים את ההתנגדות המודעת שיוצר המיינד. באין התנגדות, אנחנו יכולים להתמיד. כשאנחנו מתמידים נוצרת חזרה. החזרה מעגנת את הרשתות העצביות במוח ואלה בתורן מעצבות את השרשרת שבסופת נחווה את השנוי המיוחל.
תכניות הסאבלימינל שאני מפתחת מורכבות משתי רצועות: רצועה של מוזיקה נעימה ורצועה של אוסף מסרים והתמרות הו'אופונופונו. שתי הרצועות מחוברות יחדיו כך שנדמה ששומעים רק מוזיקה. אלא שלא. בעוד שהאוזן קולטת את המוזיקה, החלק התת סיפי במוח קולט את המסרים ובונה רשתות עצביות בהתאם.
מה בכלי הזה עוזר להצליח ליצור שינוי בלי מאמץ?
בראש ובראשונה, היותו עוקף התנגדות המיינד. כעת, משעברנו בצורה מוצלחת את מחסום ההתנגדות של המיינד, כל שנותר לנו הוא לתת ל'מוזיקה' להתנגן ברצף ולעבוד בשבילנו לטובת החזרה הנדרשת לעיגון הרשתות העצביות החדשות.
מכיון שהמוזיקה מדיטטיבית ונעימה אפשר אפילו לתת לתכניות להתנגן במרחב שלנו כל הזמן גם בזמן בישול, קריאה, כתיבה ואפילו בעת מעשה האהבה לאלה המבקשים לעצמם את הסאבלימינל להתמרת זוגיות קיימת. אפשר גם לתת להן להתנגן בווליום נמוך מאוד ועדיין, גלי הקול משודרים מהמשדר (הרמקול לצורך העניין) ונקלטים במקלט (המוח. בעוד שמוזיקה נקלטת בחלק המודע, המסרים נקלטים בחלק הלא מודע).
הבנו שאחד המפתחות להצליח ליצור שינוי הוא: התמדה וחזרה.
כשמדובר בללחוץ על כפתור ההפעל באפליקציה ולא לשנן את אותם מאות משפטים והתמרות מידי יום – זה הופך להיות קל וללא מאמץ. מכיוון שאפשר להגדיר באפליקציה האזנה בלופ, אין צורך להתמודד עם התמדה ונוצרת חזרה מעצם ההאזנה.
כעבור זמן מאוד קצר מתחילים לחוש בשינויים. לפעמים הם ממש קטנים כמו רק 'לגלות שנעלמו הדאגות ורגוע' או 'לגלות שהצבת גבול למישהו, פעולה שפעם היה לא נעים לעשות'. לפעמים השינויים גדולים כמו 'לגלות שפתאום הגיע כסף ממקום שלא חשבתי שישלח כסף'. לפעמים השינויים מהירים ולפעמים איטיים.
האתגר הבא הוא: סבלנות 🙂 אבל זה שייך לפוסט אחר.
לסיכום, אם ניקח את הרצון הפנימי שלנו ליצירת שינוי ונשלב אותו בכלי העוצמתי ועוקף ההתנגדות כדוגמת הסאבלימינל, כל שיוותר לנו הוא לצעוד בדרך ולאפשר לטרנספורמציה להתרחש תוך כדי תנועה.
ובחזרה לא', רגע לפני הלחיצה על כפתור הפרסום הופיעה הודעה נוספת ממנה בתחתית המסך:
"אגב אחריי המדיטציה נעלמו כל תופעות הלוואי של אחריי מיגרנה.
עוד נקודה טובה למחשבה עבורי"
לשאלות, ספקות, מחשבות או מילים טובות, נמצאות כאן למטה התיבות לתגובות 🙂
פינגבק: האם אכן היגדים חיוביים מובילים לשינוי התנהגותי והשפעה על המציאות? - תודה אני אוהבת אותך - הספר
פינגבק: גם כך תוכלו להשפיע על הבריאות שלכם! - תודה אני אוהבת אותך - הספר