בלוג

כשעלה הנושא להכרה שלי, נפל לי האסימון שעזר לי להשכין שלום בין שתי האספקטיות (ההיבטיות) שלי. 
מה שהוביל לתובנה היה שילוב של  שתי אמיתות שלמדתי בחיי ואימצתי כאמת שלי:

הראשונה.: בתיאטרון החיים הנצחי בו גילמנו לאורך גלגולים רבים שלל דמויות ותפקידים, שיחקנו, תפקידים קוטביים זה לזה:

היינו מלכים/בני אצולה  וגם פשוטי עם, 
התנסינו בלהיות מנהיגים וגם בלהיות בני חסות צייתנים 
עשירים וגם אביונים, צדיקים ואף בני בליעל 
מושיעים ובני עוולה, כוהני אור וכוהני חושך.

הבנתם את הרעיון נכון?

היינו גם וגם.
מכיוון שההיבטים הללו  במובן מסויים חיים איתנו גם עכשיו, נמצא שאנחנו עדיין- גם וגם.

כל הפואנטה של היותינו בוראים הייתה ועדיין הינה – לחוות חיים מגוונים בפיזי ולזקק מתוכם חוכמת חיים, ללא שיפוט.

אמיתה שניה שלמדתי לאחרונה (ומסתמנת כתגלית חדשה בקוסמוס) היא :

שכל שמתגלם כמציאות חיי עשוי  ומונגש לי – מהאנרגיה הפרטית שלי – המשקפת לי את תודעתי. 
מכיוון שחוויות החיים העבריות שלנו עדיין רוטטות בגופים ובשדות שלנו, הגוף והנפש זוכרים את אותם רטטים-  גם אם ההכרה שלנו לא מודעת אליהם.

לכן ברובד הלא מודע אנחנו זוכרים את התחושה המעצימה של היותינו מנהיגים/כוהנים גדולים, בעלי השפעה, עוצמה וסמכות על אנשים רבים, לפעמים על  המונים ו/עמים.

היינו נערצים, מעין  מגנט לאחרים וקיבלנו כבוד- גם אם לעיתים הייתה זו יראת כבוד. 
אני משערת שעל פי רוב, נחוותה האנרגיה הזו בקרבנו כמשהו נעים , כאנרגיה מזינה (אם כי לפעמים מהסוג הבולמי) ולכן ישנו געגוע, לאותה תחושה, לאותה הערכה, לאותו תפקיד חשוב ובעל השפעה.

הגעגוע הזה הוא מה שמשך אותי ועדיין מושך אל עבר משפיענים. 
כשבמרחב שלי מופיע אדם בעל השפעה, הוא, ברובד אחד, אדם נפרד וריבוני לעצמו, אולם ברובד אחר אני חווה אותו כאנרגיה שלי.
הוא מובא אל המציאות שלי באמצעים שנוצרו מהאנרגיה הפרטית שלי על פי המהות והתודעה שלי (זה קצת מורכב להבנה בתפיסה ליניארית שלנו ). מנגד, הוא, חווה אותי באמצעות האנרגיה והתודעה שלו.